היפותירואידיזם היפותירואידיזם ("תת-פעילות של בלוטת התריס") נגרם עקב פגיעה בייצור או הפרשה של הורמוני תירואיד על ידי בלוטת התריס. מעל 95% ממקרי תת-פעילות של בלוטת התריס נגרמים עקב תפקוד לקוי או הרס של בלוטות התריס עצמן הממוקמות בצוואר. הגורמים להרס הבלוטות אינם ברורים אך קימות הוכחות חזקות לנטייה בקרב גזעי כלבים מסוימים לפתח היפותירואידיזם: גולדן רטריבר, דוברמן פינצ'ר, סטר אירי, בוקסר, שנאוצר מיניאטורי, דקל ופודל, כולם בעלי נטייה מולדת. גם כלבים מעורבים יכולים לחלות במחלה. ה

תרופות אנטיהיסטמיניות מומלצות לטיפול בדלקת עור אטופית (אלרגיות לגורמי סביבה כמו אבקנים, קרדית האבק וכדומה) ואלרגיות למזון או לפרעושים בחיות מחמד. תרופות אלה בולמות שיחרור היסטמין, אחד החומרים החשובים המשתחרר בזמן התקף אלרגי וגורם לאדמומיות וגירוי העור. אנטיהיסטמינים יעילים במיוחד בטיפול בקדחת השחת (hay fever) באנשים, אך אינם יעילים באותה מידה בתגובות עור אלרגיות בחיות. מעריכים כי פחות מ- 30% מכלבים וחתולים עם דלקת עור אטופית יגיבו לאנטיהיסטמינים. תרופות אנטיהיסטמיניות מרג

דמודקס הוא טפיל זעיר ונפוץ בכלבים השייך למשפחת הקרדיות. גורים נחשפים לקרדית בסמוך להיוולדם ונושאים אותה בגופם במספרים קטנים כל חייהם. דיכוי המערכת החיסונית בכלבים הרגישים גורם להתפרצות המחלה והתרבות הטפיל ללא שליטה ובמספרים גדולים וזוהי מחלת הדמודיקוזיס (Demodicosis). במרבית המקרים הגורם לירידה בתיפקוד מערכת החיסון אינו מאותר אולם מחלות פנימיות וייחום ידועים כמדכאי מערכת חיסון. כאשר המחלה מופיעה בגורים (עד גיל שנה וחצי) הפרוגנוזה טובה יותר וההחלמה מהירה יחסית. בכלבים בוגרי